לחץ להגדלה
אבא שלנו
לחץ להגדלה
פסח 2005
לתמונות נוספות באלבום לחץ כאן
עמירם זרדוק הדליק/ה נר לזכרו ב-05/09/2008: "יהי זכרך ברוך איש יקר".
 
רותי גרוס הדליק/ה נר לזכרו ב-27/01/2007: "הנר לזכרו המבורך של משה, והתנחומים לכולם.".
 
לנרות זיכרון נוספים לחץ כאן
להדלקת נר לזכר משה רוזנפלד, אנא מלא את הטופס הבא:
שם פרטי:
שם משפחה:
תוכן: (עד 120 תווים)
הדלק
נקה
לשליחת הודעה למכריך על אתר לזכר משה רוזנפלד, אנא מלא כאן את כתובות הדוא"ל שלהם:
שלח
נקה
אם ברצונך לקבל הודעה בדוא"ל בכל פעם שאתר זה מתעדכן, לחץ כאן
 
אתר זה נבנה לזכר יקירנו, משה רוזנפלד ז"ל, שנולד בגרמניה בשנת 1927 ונפטר בשנת 2005.
משה היה בן 78 במותו.
נזכור אותו לעד.
יהי זכרו ברוך.

שיר   / חנה סנש

יש כוכבים שאורם מגיע ארצה המשך

לזכרו של משה, לאפרת ולמשפחת רוזנפלד,  / רותי גרןס (חברה של אפרת)
אין מילים שיוכלו למלא את השקעים החלולים שאב יקר ובעל נאמן משאירים מאחור.
אף פעם לא פגשתי את משה, אבל תמיד נוכחתי להבין מהשראות פניה של אפרת ומתגובותיה על שאלות שנשאלו לגבי אביה, שאכן משה ראוי ליותר מכבוד. משה ראוי להערצה.
אפרת לא הרבית במילים, ...  המשך
משה היקר / דליה ארצי     לקריאה
חלפו שלושים יום מאז נפרדנו ממשה ז"ל / שולמית רוזנפלד     לקריאה
לזכרו של משה, לאפרת ולמשפחת רוזנפלד, / רותי גרןס (חברה של אפרת)    לקריאה
למשה שלא היכרתי / סילוה גייר (בת של בן דוד)    לקריאה
 
לקריאת דברים נוספים לזכרו לחץ כאן  להוספת דברים לזכרו לחץ כאן 
לכבוד יום הנישואים ה-50 משה הקריא נוסח זה שחיבר  

אני רוצה הפעם, לשם שינוי לומר כמה מילים ברצינות …………. אני מחזיק בידי הזמנה מודפסת על ניר צנוע  (לא כזו עם זהב ועוד כאלה גימיקים שנהוגים היום)  


ובכן ינואר 1950 : כשאני מסתכל אחורה "במנהרת הזמן"  עברנו כברת דרך שקשה להאמין, אפשר לומר כמאמר המשורר "היינו ילדים וזה היה מזמן" ,  שולמית גמרה לא מזמן את הסמינר והתחילה לעבוד בגן ילדים  בר"ג, אני לא מזמן השתחררתי מהצבא והמשכתי באותו בסיס כאזרח. ואז נפגשנו ואפשר לומר מיד נוצר "קליק" ןתוך זמן קצר החלטנו החלטה פזיזה : מתחתנים .


לא הספקנו לנסוע להודו , לא עשינו קודם תואר ראשון ושני באוניברסיטה, לא גרנו קודם כמה שנים ביחד ללא נשואין.  אלא החלטנו לצאת לדרך .


מהחתונה עצמה אני לא זוכר כמעט שום דבר פרט לכמה קוריוזים , מין "בלאק אואט" כזה :



חורף 1950 היה דומה לחורף בימים אלה , בשבוע החתונה ירד גשם נוראי הכל היה מוצף, ביום החתונה היתה הפוגה בגשמים ואני החתן יצאתי עם הורי מת"א לבושים בבגדי  החתונה לכפר אז"ר  , המקום הכי קרוב לכפר  היתה שכונת המפדה האזרחי, (לא רחוק מכאן)  כביש גהה לא היה קיים,  רחוב אלוף שדה לא היה עדיין, משכונת המפדה האזרחי לכפר אז"ר הוביל שביל בין שדות ופרדסים, אנחנו הגענו עם הטקסי עד המפדה  האזרחי, ומפה הנהג לא רצה להמשיך כי השביל לכפר אז"ר היה מוצף. בלי ברירה המשכנו ברגל


מהלך של כרבע שעה בתוך השלוליות וכשהגענו לכפר הנעליים שלנו שקלו אולי 10 ק"ג יחד עם הבוץ.


מה שאני עוד זוכר זה את הכיבוד, אנחנו הבאנו כמה נקניקים שקבלנו בהקצבה מיוחדת לחתונה מדב יוסף, אמא של שולה ארגנה כמה מתנדבות מהכפר שחתכו פרוסות לחם ונקניק  וזה יחד עם סלט מיונז, כנהוג בימים ההם, היה הכיבוד. לקינוח היו עוגות שנאפו על ידי חברות הכפר.



 באמצע החתונה כבה פתאום האור באולם, החשמלאי הכי קרוב גר במפדה האזרחי ולא היה לו טלפון , ואז נשלח אחי הקטן ביחד עם אחיה הקטן של שולה ברגל כל הדרך הבוצית כדי להזעיק את החשמלאי. לקח יותר משעה עד שהוא הגיע ותיקן את התקלה ובינתיים הודלקו באולם נרות על השולחנות והיתה אוירה  רומנטית. למרות העלטה התזמורת המשיכה לנגן , רקדנו הורה וגם ריקודים סלוניים צנועים .(למבאדה עוד לא רקדו אז).




לא יאמן איזה שינויים עברנו מאז באורח החיים , מבחינה זו אני חושב שאנחנו חיים בדור  מענין. ובנימה אופטימית לעתיד טוב בואו נרים כוסית ונגיד לחיים ובריאות.



                                 ל ח י י ם






 






 






 






 






  






    






   






 






 






 






 






 

 
לקריאת דברים נוספים מפרי עטו לחץ כאן 
שם פרטי:
שם משפחה:
חיפוש מתקדם
דף הבית |  יצירת אתר זיכרון |  מידע לאבלים ולמנחמים |  אודות "עד עולם" |  תקנון |  צור קשר |  כל אתרי ההנצחה
כל הזכויות שמורות ©